הצעת חוק לשינוי שיטת הבחירות לכנסת

חוק זה מציג מתווה מפורט לרפורמה חוקתית מקיפה שמטרתה שינוי שיטת הבחירות בישראל. התוכנית מציעה מעבר משיטת רשימות מפלגתיות לבחירות אזוריות ואישיות, תוך חלוקת המדינה ל-40 אזורי בחירה והבטחת אחריותיות של נבחרי ציבור כלפי בוחריהם.

פרק א': עקרונות יסוד

1. ריבונות העם וייצוג אישי: מדינת ישראל היא דמוקרטיה המבוססת על ריבונות אזרחיה. חברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות, אישיות, שוות וחופשיות, באופן שיבטיח קשר ישיר ואחריותיות של נבחרי הציבור כלפי בוחריהם.
2. טוהר המידות: כל מועמד לכהונה ציבורית יידרש לעמוד בסטנדרטים גבוהים של יושרה, שייבחנו על ידי הועדה לאתיקה וועדת הבחירות.
3. הפרדת רשויות מוחלטת: תתקיים הפרדה ברורה ומוחלטת בין הרשות המחוקקת (הכנסת) לבין הרשות המבצעת (הממשלה) לשם הבטחת פיקוח ובקרה יעילים ומניעת ריכוז כוח.

פרק ב': שיטת הבחירות

1. חלוקה לאזורי בחירה:

א. המדינה תחולק ל-40 אזורי בחירה.

ב. ועדת גבולות ציבורית ובלתי תלויה, בראשה שופט עליון בדימוס, תקבע את גבולות אזורי הבחירה.

ג. החלוקה תתבסס על קריטריונים דמוגרפיים, גאוגרפיים וחברתיים, תוך הקפדה על מספר בעלי זכות בחירה דומה ככל הניתן בכל אזור, ולמניעת הטיה פוליטית. גבולות האזורים יעודכנו פעם בעשור, לאחר פרסום נתוני מפקד האוכלוסין.

2. הנציגים וכהונתם:

א, כל אזור בחירה יבחר שלושה (3) נציגים לכנסת.

ב. הכנסת תמנה 120 חברים (40 אזורים * 3 נציגים),

ג. הבחירות לכנסת יתקיימו פעם בארבע שנים.

3. שיטת ההצבעה:

א. ביום הבחירות, כל אזרח יצביע עבור שלושה מועמדים מאזור הבחירה שלו,

 ב. שלושת המועמדים שיקבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר בכל אזור בחירה ייבחרו כנציגיו בכנסת.

פרק ג': המועמדים – התמודדות ויושרה

1. התמודדות אישית (ללא מפלגות):

א. ההתמודדות לכנסת תהיה אישית בלבד. לא יתקיימו רשימות מפלגתיות,

ב. כל אזרח העומד בתנאי הכשירות רשאי להגיש את מועמדותו, ובלבד שאסף 1000 חתימות תמיכה של תושבים בעלי זכות בחירה מאזור הבחירה שלו, כפי שייקבע בחוק.

2.  ועדת האתיקה לבחינת יושרה:

א. יושב ראש הכנסת ידאג לאחר היוועצות עם ועדות הכנסת להקמת "ועדת מינויים ציבורית לבחינת כשירות ויושרה של מועמדים.

ב. הרכב הוועדה: הוועדה תמנה 5 חברים:

• שופט בית משפט עליון (בדימוס),
• משפטן בכיר, בעל ניסיון של 10 שנים לפחות בתחום המשפט הציבורי או הפלילי.
• אדם בעל ניסיון בתחום הביקורת הציבורית, כגון בכיר לשעבר במשרד מבקר המדינה.
• איש אקדמיה מתחום המינהל הציבורי, האתיקה או מדעי המדינה.
• נציג ציבור בעל ניסיון מוכח בפעילות ציבורית למען טוהר המידות.

1. סמכויות הוועדה,

א. כל אדם המגיש מועמדות לכנסת יגיש לוועדה הצהרת הון, מידע על קשרים עסקיים, ויתור על סודיות רפואית ופיננסית, והתחייבות למסור כל מידע רלוונטי.

ב. הוועדה תחקור את עברם של המועמדים, לרבות רישום פלילי, חקירות פתוחות, חשדות לעבירות אתיות, ניגודי עניינים פוטנציאליים, והתנהלות ציבורית ועסקית.

 ג. הוועדה תפרסם חוות דעת מפורטת על כל מועמד. לוועדה תהיה סמכות לפסול מועמדות של אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, או במקרים קיצוניים של פגמים חמורים ביושרה הציבורית. החלטת פסילה תהיה ניתנת לערעור בפני בית המשפט העליון.

2. מימון קמפיינים:

א. כל מימון פרטי או עסקי של קמפיינים פוליטיים ייאסר לחלוטין.

ב. קרן מימון ציבורית: תוקם קרן מימון בחירות ציבורית שתנוהל על ידי ועדת הבחירות המרכזית,

ג. הקצאה שוויונית: כל מועמד שאושר על ידי ועדת אתיקה יקבל סכום כסף זהה מהקרן הציבורית לניהול הקמפיין שלו,

ד. שקיפות והגבלות: השימוש בכספים יוגבל להוצאות קמפיין מוגדרות (פרסום, כנסים, מטה) ויפוקח בקפדנות על ידי ועדת הבחירות. ייאסר שימוש בכל מקור מימון אחר.

פרק ד': הפרדת רשויות: הכנסת והממשלה

1. הרשות המחוקקת – הכנסת:

א. תפקידים – הכנסת תהיה הרשות המחוקקת הבלעדית. תפקידיה יכללו: חקיקת חוקים, אישור תקציב המדינה, פיקוח על עבודת הממשלה ומוסדות המדינה, אישור מינויים בכירים (כגון מבקר המדינה, ועדת האתיקה, ועדת הבחירות והשרים שימונו על ידי ראש הממשלה), והקמת ועדות חקירה.

ב. עבודה פרלמנטרית: היות שאין מפלגות, קואליציות לצורך חקיקה ייווצרו על בסיס נושאי וענייני, ולא על בסיס מפלגתי. חברי כנסת יתאגדו סביב אינטרסים אזוריים או אידאולוגיות משותפות באופן וולונטרי.

ג. קשר עם הבוחר: לנציג האזורי בכנסת יהיה משרד באזור הבחירה שלו ופעם או פעמיים בשבוע ישהה במשרדו ויקבל קהל ולשמוע את תלונותיהם ובקשותיהם.

2. הרשות המבצעת – הממשלה:

א. בחירת ראש הממשלה: ראש הממשלה ייבחר בבחירות ישירות וכלל-ארציות, שיתקיימו במקביל לבחירות לכנסת.

 ב. איסור כהונה כפולה: ראש הממשלה והשרים לא יוכלו לכהן במקביל כחברי כנסת. אם חבר כנסת מכהן ימונה לשר, חברותו בכנסת תיפסק והבא אחריו במספר הקולות באזור הבחירה שלו ייכנס במקומו.

ג. הרכבת הממשלה: ראש הממשלה ימנה שרים מקצועיים על פי בחירתו. כל מינוי של שר יהיה טעון אישור ברוב רגיל של חברי הכנסת.

 ד. תפקידי הממשלה: הממשלה תהיה אחראית על ניהול ענייני המדינה, יישום החוקים שחוקקה הכנסת, קביעת מדיניות וניהול משרדי הממשלה. לממשלה לא תהיה סמכות ליזום חקיקה באופן ישיר, אך היא תוכל להציע הצעות חוק לחברי כנסת שיגישו אותן.

ניתוח: יתרונות וחסרונות/אתגרים

יתרונות פוטנציאליים:

• חיזוק הקשר עם הבוחר: נציגים יהיו מחויבים ישירות לתושבי אזור הבחירה שלהם, מה שיגביר את מחויבות הנבחר לבוחריו.
• קידום מועמדים על בסיס איכות ויושרה: ללא מנגנון מפלגתי, הדגש יעבור מנאמנות מפלגתית ליכולותיו, ניסיונו ויושרתו של המועמד. ועדת המינויים תחזק מגמה זו.
• הפחתת שחיתות פוליטית: מימון ציבורי מלא ואיסור תרומות פרטיות יקטעו את התלות של פוליטיקאים בבעלי הון ויצמצמו ניגודי עניינים.
• ממשלה מקצועית: הפרדת הרשויות מאפשרת מינוי שרים על בסיס כישוריהם המקצועיים, ולא על בסיס מעמדם הפוליטי או עסקאות קואליציוניות.
• יציבות שלטונית: ראש ממשלה שנבחר ישירות לארבע שנים אינו תלוי בקואליציות שבריריות ואינו נתון לסחטנות פוליטית, מה שמאפשר תכנון וביצוע מדיניות ארוכת טווח.

חסרונות ואתגרים אפשריים:

• סכנת שיתוק ב: הכנסת ללא מפלגות וללא משמעת קואליציונית עלולה להתקשות מאוד לגבש רוב יציב הנדרש לחקיקת חוקים מורכבים או לאישור תקציב.
• עליית הפופוליזם והלוקאליות: מועמדים עלולים להתמקד בסוגיות אזוריות צרות או במסרים פופוליסטיים שטחיים כדי לזכות בקולות, על חשבון ראייה לאומית רחבה.
• היעדר פלטפורמה אידאולוגית: מפלגות מספקות לבוחרים מסגרת אידאולוגית ברורה. בשיטה אישית, יהיה קשה יותר לבוחר להבין את מכלול עמדותיו של המועמד בנושאים שונים.
• כוחה של ועדת המינויים: ועדה כה חזקה עלולה להפוך בעצמה לגוף פוליטי או להיות נתונה ללחצים. הגדרת "יושרה" עלולה להיות עמומה ולאפשר פרשנויות שיפסלו מועמדים באופן שרירותי.
• קושי בפיקוח על הממשלה: למרות שהכנסת מפקחת, היעדר אופוזיציה מפלגתית מאורגנת עלול להחליש את יכולת הפיקוח והביקורת על הממשלה. יהיה קשה יותר לרכז מאמץ ביקורתי אפקטיבי.

לסיכום

ההצעה מציגה שינוי כולל במבנה הממשל הישראלי, עם פוטנציאל לחיזוק הדמוקרטיה האישית והיושרה. עם זאת, הצלחתה תלויה בהתמודדות עם אתגרים משמעותיים, בעיקר ביכולת של כנסת מבוזרת לתפקד באופן יעיל וביצירת מנגנוני איזונים ובלמים שימנעו ריכוז כוח או שיתוק. בחירה ישירה של יושב ראש  הכנסת עשויה לסייע בניהול יעיל של עבודת הכנסת ולאזן בין הצרכים האזוריים לצרכים הלאומיים.

נספח לחוק

פרק ה': ועדת הגבולות

הרכב הוועדה ועצמאותה

(א) הוועדה תהיה עצמאית לחלוטין ולא תהיה כפופה לדרג המדיני.

(ב) חברי הוועדה:

1. שופט בית המשפט העליון בדימוס (יו"ר).
2. הסטטיסטיקן הלאומי (או נציגו).
3. מנהל המרכז למיפוי ישראל (מפ"י).
4. שני אנשי אקדמיה מומחים לגיאוגרפיה אנושית ודמוגרפיה. (ג) חבר בוועדה לא ייצג מגזר כלשהו.

עקרונות שרטוט האזורים (הקריטריונים)

הוועדה תשרטט את 40 אזורי הבחירה לפי סדר העדיפויות הבא:

• שוויון מספרי: מספר בעלי זכות הבחירה בכל אזור יהיה שווה ככל הניתן. עם סטייה שלא תעלה על 5% מהממוצע.
• רציפות גאוגרפית: כל אזור חייב להיות יחידה קרקעית אחת רציפה (לא ניתן למצוא "מובלעות").
• שימור גבולות מוניציפליים: הוועדה תשתדל ככל הניתן שלא לפצל ערים קטנות ובינוניות בין כמה אזורים.
• אפיון קהילתי ותרבותי: תינתן עדיפות לשמירה על שלמותן של קהילות בעלות אינטרסים משותפים (לפרט: אזור חקלאי, שכונות בעלות אופי דומה).
• איסור הטיה פוליטית: נאסר על הוועדה להשתמש בנתוני הצבעה מהעבר כשיקול בקביעת הגבולות.

שקיפות ושיתוף הציבור

(א} פרסום טיוטה: הוועדה תפרסם את מפת האזורים המוצעים לעיון הציבור למשך 60 ימים.

(ב) שימוע ציבורי: כל אזרח או רשות מקומית רשאים להגיש הסתייגות מנומקת למפת האזורים.

(ג) פרסום סופי: לאחר שקילת ההסתייגויות, תפרסם הוועדה את המפה הסופית בצירוף נימוקים לכל אזור ואזור.

מנגנון עדכון

כדי למנוע מצב שבו גידול באוכלוסייה יוצר פערים בייצוג, הוועדה תתכנס פעם ב-10 שנים לבחינה מחדש של הגבולות ("שטח האזורים").