למה הממשלה שלנו לא מתפקדת? (והתוכנית שתתקן אותה)
המבנה הנוכחי של השלטון בישראל יוצר ממשלות שכבולות לאינטרסים פוליטיים במקום לשרת את הציבור. הממשלה נבחרת מתוך הכנסת, תלויה בחברי קואליציה עם דרישות סותרות, ומוצאת את עצמה עסוקה בהישרדות במקום במנהיגות.
5 הבעיות שחונקות את הדמוקרטיה הישראלית:
1. שיקולים פוליטיים במקום מקצועיים: שרים ממונים לפי כוח פוליטי ולא לפי כישורים.
2. חוסר יציבות כרוני: ראש הממשלה מאוים ב"סחיטה" מיומו הראשון.
3. סרבול וחוסר משילות: חוקים ופרויקטים לאומיים נתקעים במאבקי כוח בין קואליציה לאופוזיציה ובין מרכיבי הקואליציה .
4. כספים קואליציוניים: התנהלות שמשרתת קבוצות קטנות על חשבון הכלל.
5. שלטון ללא הגבלה: היעדר הגבלת כהונה שמזמין שחיתות ותחושת "אני זה המדינה".
המודל החדש: ממשלת מומחים בניהול עסקי
הגיע הזמן לנתק את הרשות המבצעת (הממשלה) מהרשות המחוקקת (הכנסת). כך נהפוך את המדינה מתאגיד מסורבל לעסק מודרני ויעיל:
1. הפרדת רשויות מלאה ובחירה ישירה
-
בחירה ישירה: ראש הממשלה ייבחר ישירות על ידי הציבור אחת ל-5 שנים.
-
הגבלת כהונה: שתי קדנציות בלבד – כדי למנוע סיאוב ושחיתות.
-
עצמאות מהכנסת: חברי כנסת לא יוכלו להפיל ממשלה או להתמנות לשרים, מה שישים סוף לתככים הפוליטיים.
2. נבחרת של שרים מומחים
-
שרים לפי כישורים: ראש הממשלה ימנה מומחים בתחומם (כלכלנים למשרד האוצר, רופאים למשרד הבריאות וכד') ולא פוליטיקאים.
-
ממשלה רזה ויעילה: מספר שרים מצומצם עם הגדרות תפקיד ברורות למניעת כפילויות.
-
סמכות ניהולית: ראש הממשלה יוכל להחליף שר כושל בדיוק כמו שחברה מחליפה מנהל.
3. משילות וניהול "כמו עסק גדול"
-
מינויי אמון בכירים: הדרג המקצועי הבכיר במשרדים יהיה מזוהה עם מדיניות השר ויעזוב יחד איתו, כדי להבטיח יישום החלטות.
-
תקציב ככלי עבודה: הכנסת תאשר את התקציב ותפקח על הממשלה, אך לא תוכל לבלום את עבודתה מסיבות פוליטיות.
-
פיקוח והדחה: במקרי קיצון של פשיעה או בגידה, הכנסת תוכל להדיח ראש ממשלה ברוב של 90%, אך לא מסיבות של "לא בא לנו עליו".
מדינת ישראל היא תאגיד ענק שחייב להתנהל בכלים כלכליים ומקצועיים. טובת הציבור חייבת לחזור למרכז הבמה.
מה דעתכם? האם בחירה ישירה וממשלת מומחים היא הפתרון לכאוס הפוליטי?
כתבו לי בתגובות!
בגדול נשמע כרעיון מעולה אבל יש כמה תהיות:
1. מה ההבדל בין זה לבין מה שהיה בשנות ה-90 עם הבחירה הישירה? למה זה לא עבד אז? (למיטב הבנתי בגלל שלראש הממשלה לא היה רוב בכנסת ידיו היו כבולות). מה אפשר ללמוד משיטות דומות במדינות אחרות?
2. אם יש יותר משני מועמדים לראשות הממשלה זאת יכולה להיות בעיה כי לאף אחד לא באמת יהיה רוב, ויתכן מצב ששני מועמדים מאותו מכנה מקבלים כ"א 30% ומועמד יחיד מהמחנה היריב יקבל 40% ואז הוא יהיה ראש ממשלה למרות שרוב הציבור לא באמת רוצה אותו. אני חושב שאפשר לפתור את זה בכמה דרכים, אבל צריכים לחשוב יותר לעומק על ההשלכות של כל אחת:
א. הגבלת הבחירות ל-2 מועמדים. פה נשאלת השאלה איך מחליטים מי יהיו אותם שני מועמדים?
ב. מועמד יכול להצהיר לאיזה מועמד אחר הוא יעביר את הקולות שלו במקרה שיקבל פחות ממנו
ג. סבב בחירות נוסף רק בין שני המועמדים המובילים.
הצעות נוספות שחשבתי עליהם:
1. מי שלא מצביע לא מקבל יום חופש – זה יעלה את אחוזי ההצבעה ויתן תמונה אמיתית יותר של רצון העם
2. איסור פרסום סקרים לפני בחירות. הפרסום תמיד גורם לשינוי דפוסי ההצבעה במקום שכל אחד יצביע על פי צו מצפונו בלבד.
נ.ב. יש לכם באג באתר שמאד קשה לראות את מה שכותבים. הייתי צריך לכתוב את התגובה באפליקציה אחרת ולהעתיק לפה…
1. כיום בארצות שונות שיש שם בחירה ישירה של ראש הממשלה או הנשיא, יכולים לרוץ כמה מועמדים ומי שקבל מעל לחמישים אחוז מהבוחרים הוא הנבחר ואם אף אחד לא עבר את חמישים אחוז מהקולות אז והשניים שקבלו את אחוזי ההצבעה הגבוהים נגשים לבחירות שניוניות והעם מכריע מי מביניהם יהיה ראש הממשלה. 2. בשנות התשעים עשו חצי מלאכה – רק ראש הממשלה נבחר בבחירה ישירה ובמפלגות לא נגעו. והבעיה הגדולה היא המפלגות שמתככות, שמצביעות אי אימון כבר מהשבוע הראשון לכהונת הממשלה, והדבר הגרוע ביותר שחברי הכנסת חושבים שהם טובים יותר מראש הממשלה ולא מאפשרים לו למשול ולנהל את הממשלה ככה ברק נפל למרות שנבחר בבחירה ישירה.
חייבים לעשות הפרדה בין הכנסת לבין הממשלה כדי שכל אחד מגופים אלה יתפקד.
חברי הכנסת לא יוכלו להיבחר לממשלה ולא להפיל את הממשלה, הם יעסקו בחקיקה ובפיקוח על גופים ציבוריים ואילו בממשלה יהיו שרים מומחים שיהיו כפופים לראש הממשלה בלבד והם ינהלו את המדינה כמשק כלכלי ענק. משק המדינה הוא לא עסק לחובבנים, שעד שילמדו את העבודה כבר צריך להחליף אותם.
אני רוצה להתיחס גם לנקודה של היושרה של המועמדים ויכול להיות חשד לזליגת עבריינים למערכת או בעלי הון אינטרסנטים לכן חייב להיות גוף שיבדוק תחילה את יושרם ואת העדר ניגודי העניינים ורק אחר כך לאפשר להם לרוץ לתפקיד המיועד.